הגשרים של מחוז מדיסון


המרינה בכפר הדייגים-צילום גור דותן

אני מרגיש כאילו חלפו שנים, מאז נסעתי על מנת לצלם ולהדריך קבוצה של חובבי צילום באיים הקנאריים.

האמת שזה היה בדצמבר האחרון ואפילו חודשיים שלמים עוד טרם עברו מאז חזרתי הביתה, אך המציאות היום יומית שואבת אותי אליה בעוצמות אדירות.

היה מסע מרתק מבחינת האנשים והנופים ואני חייב להודות שאחרי שנים שלא עסקתי בהדרכה היה לי כיף גדול לחזור ולהדריך ובטח ובטח בתחום שאני כל כך אוהב. אבל לא על זה אני אכתוב לכם הפעם , סיפור מסע קצר שנחרט בי.

התחלתי לצלם את המרינה מכל הכיוונים. צילום : גור דותן .

מי מאיתנו לא קרא את הספר הגשרים של מחוז מדיסון ? אני זוכר איך דמות הצלם של נשיונל גאוגרפיק נחרטה בי בעצם עד היום . קצת קשה היה לי להתחבר לגילאים של הצלם ושאר הדמויות אבל אז גילי היה כמעט מחצית מגילי היום וזו כבר נקודת מבט חדשה.

הגענו לאחד מכפרי הדייגים שפזורים לאורך חופי האי לנזרוטה , שעת צהרים ביום אפרורי למדי , הקבוצה בחרה להעביר את פרק הזמן בטיול עצמאי בכפר מי בבית הקפה מי במסעדה ומי סתם משוטט. אני מצאתי את עצמי לראשונה זה כמה ימים לבד והחלטתי שזו הזדמנות נהדרת לצלם קצת בשבילי בשביל הנשמה . עמדתי מול מרינה קטנה בכפר, האמת שדי מוזנח אך ציורי ,מאלה שאני אשמח לחזור אליו מדי פעם לשבת ולצפות בים.

התחלתי להסתובב ולצלם את המרינה מכל הכיוונים , חיפשתי דייגים שאולי מכינים רשתות ואת הסירות ליציאה לים.

לצערי הספרדים מקפידים לקיים מנוחת הצהרים ואיש מלבד כמה בודדים לא היה ברחוב.

מהאזור המתויר לעומק הכפר. צילום : גור דותן

כך התחלתי להיכנס יותר ויותר לעומק הכפר שגם כך הוא מקום די קטן. הנוף מתחלף מהאזור של התיירים שצבוע ומטופח, לבתים שפגעי הזמן נותנים בהם סימנים. לא ניתן לטעות וברור שהכפר הוא לא מקום עשיר במיוחד ואם אני מסתכל בתמונות, עכשיו בבית מול המחשב, כאשר סוד קסמו של המקום על גווניו נופיו וריחותיו ממרחק המקום והזמן ,אין ספק שכפר זה סובל מהזנחה כבר שנים.

הזמן נותן את סימניו בבתים צילום: גור דותן

אל תטעו לחשוב לרגע בבקשה שהכפר איבד בעיני את סוד קסמו.

מדי פעם היה באוויר ריח ארוחת צהרים שלא משאירה מקום לספק שמדובר בארוחת דגים שמבושלת עכשיו באחד הבתים וזה עוד יותר חיזק אצלי את הצורך להיכנס לאחד הבתים לפגוש את האנשים להשביע את סקרנותי לשמוע מי הם איך הם הגיעו לפה ובמה הם עוסקים.

מתוך ניסיון של שנים למדתי שגם אם אדפק על דלת ובצורה הכי מנומסת בעולם אבקש לדבר אתם ולראיין אותם הם יסגרו בפני , בפרק זמן הקצר כל כך שעומד לרשותי לא קיים כל סיכוי אמתי להביא סיפור תיעודי אנושי מהכפר.

בית בכפר - לא ניתן להסביר במילים את סוד הקסם. צילום : גור דותן

לפתע התחלתי לשמוע קולות של מעדר שפוגע בקרקע הסלעית ,חיפשתי לראות מי המשוגע שמנסה לעבד את אדמת הבזלת הזו . המשכתי בכיוון הקולות ראיתי מבנה ישן ניתן לומר שממש נמצא בשלבים סופיים לפני קריסה , סביב הבית חומה ובשטח הקטן המשמש כגינה עומדת בחורה צעירה במכנסיים קצרצרים כפפות גינון על ידיה והיא עובדת במרץ.

בחורה צעירה במכנסיים קצרצרים. צילום : גור דותן

HOLA אמרתי , שמח שסוף סוף אני מצליח לפתוח בשיחה ואולי הזדמנות להשתמש בספרדית הרצוצה שאני עוד זוכר. היא הסתובבה אלי מנגבת את מצחה מזיעה מחייכת אלי ואומרת לי שלום בחזרה. מאיפה אתה? היא שואלת , מישראל , אני עונה . לפתע אני מגלה שאת השיחה אנחנו מנהלים באנגלית , האנגלית שלך ממש טובה אמרתי לה, אמא שלי בריטית ואני מדברת איתה בבית באנגלית . היא סיפרה לי שהבית הנטוש הזה היה שייך לדייג שנפטר לפני כמה חודשים ועשיו העירייה עומדת להקים פה מבנה חדש והיא מעבירה את צמח האלוורה למקום גידול חדש כי מאוד קשה גם ככה לגדל באדמה הזו צמחייה אבל האלוורה הצליחה לתפוס ולגדול. האנגלית המתגלגלת כספרדית השאירה אותי בין משפט למשפט מהורהר מנסה לעכל את קצב האינפורמציה שהיא סיפרה לי. אז מה אתה מצלם ? אני צלם , עוסק בתיעוד של נופים ואנשים והגעתי לכפר, נראה לי מקום מיוחד אמרתי. הכי מיוחד בעולם קבעה וקפצה מעל החומה בתנועה קלילה הסירה את הכפפה והושיטה ידה אלי, אני ניסיתי להעריך את גילה המדויק .פרנצ'סקה אמרה ולחצה את ידי , גור אמרתי , נעים מאוד . דיברנו זמן רב ככה... יושבים על שפת החומה היא מספרת לי על המקום, על הילדות שלה בכפר,על אמא שלה שהגיע לפני שלושים שנה מלונדון הכירה דייג ומאז היא פה באי. פרנצ'סקה אמרה שהיא לעולם לא תעזוב את המקום ואני חשבתי לעצמי שזו קביעה של בחורה בת 20 שעוד לא מכירה את החיים שם בחוץ למרות שככל שדיברנו הופתעתי לגלות עד כמה היא מכירה ויודעת בתחומים רבים. הצצתי בשעון וידעתי שלא נשאר לי זמן רב בטרם אני צריך לחזור לנקודת המפגש .

טילנו היא סיפרה לי על הבתים ומקומות

פרנצ'סקה הציעה לי לבוא איתה הביתה , אולי תשתה איתנו תה ? לצערי אני חייב לחזור אמרתי לה , היה לי כל כך מעניין בטיול ובסיפורים שסיפרת לי. היא שתקה , אני רק חשבתי לעצמי מאיפה לכל הרוחות אני מכיר את השם והסיפור הזה ? פרנצ'סקה , פרנצ'סקה ... בטח! ''הגשרים של מחוז מדיסון'' אמרתי לעצמי . ופתאום ים מחשבות התחילו להציף אותי , איך פעם היה זה חלום להיות רוברט קינקאיד צלם הנשיונל ג'אוגרפיק . האם ככה היו נראים חיי ? האם יתכן שהייתי ממשיך להסתובב נע ונד בעולם חוקר תרבויות ולוכד ומנציח במצלמתי סיפורים של חיים שלמים? אני חושב שבעבור שנינו היה רגע קסום במפגש בנינו , פרנצ'סקה שמחה לפגוש אדם מבחוץ ואני על ההזדמנות להתחבר לסיפורים שלה ולדמותה הקורנת. ''חבל שאין לך זמן להישאר עוד כמה שעות , אבל אולי תבוא לפה שוב אני בטוח אגור פה עוד שנים רבות'' . הבטחתי לה שבמידה ואני מגיע שוב לאי לנזרוטה אבוא להגיד לה שלום הרי את הבית שלה אני כבר מכיר. נפרדנו , אפילו לא הספקתי לקחת ממנה את כתובת המייל שלה לשלוח לה את התמונות , אבל אני עוד אמצא את הדרך לשלוח לה. סוף דבר: אל תדאגו , נפרדנו כידידים . אשתי וילדי לא ימצאו בעוד שנים ארוכות צרור מכתבי אהבה ביני לבין פרנצ'סקה , היא עוד ספק ילדה ספק אישה וללא ספק אני חי את חיי עם האשה המדהימה בעולם ויש לנו שלושה ילדים נפלאים. אבל החוויה הזו השאירה אותי במשך ימים ארוכים עם השאלה לאן נעלם הבחור ההוא שחלם להיות נווד עם מצלמה ? יש לי תשובות רבות הקשורות לפרנסה ומשפחה.אולי עוד יגיע היום שבו תרמיל ,נעלי הליכה ומצלמה יהיו כל מה שאני צריך לנדודי....

פרנצ'סקה צילום : גור דותן

#צילוםמסעות #צילוםתיעודי #גורדותןצלם #צילוםדיוקן #פורטרט #הגשריםשלמחוזמדיסון

Featured Posts
Recent Posts